טכניקה זו חיונית ועובדת מצוין (!) על כל סוס, גם אם לא אולף לכך, החל מרמת האילוף הבסיסית ביותר. ברור שככל שנתמיד בשימוש בקודים הנכונים בטכניקה זו, יאולף הסוס/ה באופן טבעי לכך, עד לרמות גבוהות ביותר של עבודה בשפת גוף בלבד, תוך שימוש מינימלי במושכות ומתג להיגוי על בסיס דחיפת בית הצלעות בלבד.

יצא לי שם של מאלף לרכיבה בלי מושכות. העובדה שלפעמים במופעים והדגמות (למי שזוכר את "רודיאו רמות" – מופע שהופיע בחוות רמות וגם בכל הארץ בשנות ה-90) הורדתי מושכות תוך ביצוע תרגילי מעבר מכשולים עם שפת גוף, קולות והנחיית הסוס מהרגליים – ולא מהרקמות העדינות שבפיו. גם העובדה שחציתי פעמיים את הארץ (עם צוות החווה וחברים) על שני סוסים שונים (גולן ושון) והכל ללא מושכות – הדביקה לי את התדמית של רוכב ללא מתג ומושכות.

וכאן חשוב לי לציין – שלדעתי, אסור לרכוב בשטח ללא מתג ומושכות. המתג והמושכות חשובים ביותר לתיקונים ובעיקר לבטיחות. וזה בסדר אם רוכב זה או אחר, המיומן בטכניקה, יוריד מושכות או מתג להדגמה מקצועית במגרש, זאת כמובן על סוס בטוח שאולף לכך. וזיכרו, נאטוראל קונקשן זו טכניקה אפקטיבית עם שפת גוף נכונה ושימוש מושכל במושכות – אפילו לסוסים ברמת אילוף נמוכה.

טכניקה זו מעגלת את הסוס באופן טבעי ו"מודיעה לו" לאן כוונתינו לפנות, ויותר מזה, מכריחה את הסוס ללכת לאחר כיוון ראשו בעקבות דחיפת הכתפיים שלו (האחראיות על כיוון התקדמותו). ראיתי ציורים של רכיבה חופשית ללא מושכות (סוג של נאטוראל קונקשן, ציורים מלפני כ-1,000 שנה) של לוחמים מסתובבים בדהירה, כשהמושכות מונחות על צוואר הסוס, ויורים חץ לאחור לאויב הרודף אותם.

גם ארט גייטן, מאלף מארה"ב, שתבע בארץ שלנו את יסודות ההורסמנשיפ בשנות השמונים (ואיני חושב שימצא איש סוסים בארץ שהשתתף בקליניקות שלו – שיחלוק על כך), גם הוא רכב במגרש בנאטוראל קונקשן (הבנוי על טכניקה אחרת ממה שאני מציע) וגם הראה לנו סרטון על אינדיאני זקן בשם קרל הלמס שרכב כך בשנות החמישים והשישים… עישן ורכב… עישן ורכב…

מה שאני עושה ייחודי להבדיל משאר הגישות הוא שכדי לשלוט היטב על היגוי של כתפי הסוס, אני צריך לנצל את גמישות בית הצלעות, ועליהן אני צריך להפעיל את הקוד שידחוף אותן לצד הנגדי, ומיד את דחיפת הכתפיים בחלקו הקדמי של בית הצלעות (בסמוך לרצועת הבטן) עם רגל נגדית בפוזיציה שאני קורא לה פוזיציית "צ'ארלי צ'אפלין". ההיגוי הייחודי הזה מאפשר שליטה טובה יותר על היגוי הכתפיים אחרי ראש הסוס.

זאת אומרת, להבדיל מעולם הווסטרן, למשל, בו אנו משתמשים לעיתים בדחיפת הסוס ממרכז בית הצלעות לדחיפת הסוס לסייד-פאס, למשל, לכיוון הנגדי, או טו-טראק לכיוון הנגדי, או להבדיל מעולם הדרסאג', שאינו מעגל את הסוס ממרכז בית הצלעות אלא מהחלק הקדמי של בית הצלעות, והרגל החיצונית לוחצת/שומרת מאחור, מעגלת את אגן הסוס לשמירה על קו המעגל.

בנאטוראל קונקשן, חלק חשוב של העבודה הוא עם הרגל הפנימית הדוחפת את בית הצלעות במרכז בית הצלעות, ומאפשרת לרגל החיצונית לדחוף את כתפי הסוס אחרי ראשו כדי לגרום לו לנוע לכיוון שביקשנו. הטכניקה הזו מונעת סירוב תנועה לפנים, מונעת התרוממות (רירינג), מונעת מתן הראש בנק רייניננג לכיוון אחד – שהרגליים לוקחות אותנו לכיוון אחר, ומונעת תנועה לאחור שלא נתבקשה. היא שימושית נגד קפיאה (freeze), נגד פחדים, ונגד פריצה מפחד (flight) 

ובעיקר!… מאפשרת לסוסים שרכבנו איתם מספיק זמן בטכניקה זו לאהוב את הטכניקה החוסכת מהם משיכות מיותרות ברקמות העדינות של הפה – ולבצע את הנדרש על ידי שימוש בשפת הגוף של הרוכב לפי מה שתיארתי קודם (רגל דוחפת את בית הצלעות, יד מבקשת מהראש לפנות לכיוון המבוקש, תוך שהיד השנייה משחררת לכיוון הרעמה, והרגל החיצונית דוחפת את הכתפיים בפוזיציית "צ'ארלי צ'אפלין" אחרי כיוון תנועת הראש).

ולכן זו לא רק שיטת אילוף וטכניקת רכיבה, אלא גישה שלמה שנולדה מהשטח, מתוך ניסיון חיים, למידה עצמית ושליטה מוחלטת. השיטה מאפשרת לסוס להבין, לשתף פעולה ולבצע מתוך נוחות טבעית ורצון, ובעיקר מתוך ההכרה שהוא חייב לבצע.

את גישת ה-Natural Connection פיתחתי מתוך החיים עצמם, מתוך התבוננות במבנה השלד של הסוס, שדומה בצורה מוחלטת (עם שינויים אבולוציוניים) לשלד של האדם.