אני אורי פלג, איש סוסים מעל 50 שנה. את דרכי התחלתי במושב רמות שברמת הגולן, שם גידלתי את הסוסה הראשונה שלי, נטאשה, ויצאתי איתה למרעה עם עדר קטן של עגלות חלב בשטחי המרעה מסביב למושב הצעיר רמות.

שם התחיל המסע הארוך שלי עם הסוסים, משובץ בהרבה עבודה קשה ולא מעט קשיים, אבל גם לא מעט תהיות, הפתעות אדירות וסיפוק רב. הבנתי בחושי שהכל קשור לתקשורת, בינינו בני האדם (הטורפים) לבינם הסוסים (הנטרפים). וחובת התקשורת והבנתה היא עלינו.

הכל התחיל כשהייתי ילד קטן במושב המנומנם שדמות דבורה בגליל התחתון, בקיצים הלוהטים של שנות החמישים, כשלקחו אותנו עם משאית להתרחץ בכנרת. התמונה של "הים" הזה עם השירים הרוסיים (בעברית) של אז ברקע, וההיסטוריה סביבו, לא נתנו לי מנוח.

כשגמרתי את הצבא בשנת 1970, שמעתי על כוונת תנועת המושבים להקים יישוב חדש בגולן ליד הכנרת, כבר היה ברור לי לאן פני מועדות. במושב החדש הגרלנו בתים וחלקות. הגרלתי מקום שממנו אין סיכוי לראות אפילו חלק מחלום הילדות שלי, הכנרת.

חיפשתי מקום, והגעתי למקום (כ-2 ק"מ מעל מושב רמות) בצמוד להר לביאה/מתחם לביאה (אתר מהברונזה הקדומה). שם, הרגשתי וידעתי שאם לא אבנה את ביתי ואחיה שם, אחטא את חיי.

בתחילת שנות השמונים הוקם מלון רמות, שהציע לי להוציא טיולי רכיבה באזור. היות ולא הייתה לי עדיין חוות סוסים מסודרת, הסתובבתי עם עדר הסוסים בכל מיני נקודות מסביב למושב ובמושב, עד שב-1980 התמקמנו סופית בחוות רמות שבניתי על הר הלביאה (בסמוך לאתר הלביאה, אתר מתקופת הברונזה הקדומה). המקום כלל מגורי צוות, ואני אכן הצוות.

חשוב לי לציין שהקמת החווה לא הייתה אפשרית בלי עזרתן המשמעותית של נחמה פלג ז"ל, אם בנותיי מיכל ועופר, ושל ג'סטין ליאון, אם ילדיי זואי ותום. דרך אגב, כל ילדי נולדו על ההר.

יום אחד, בתחילת שנות השמונים, פנה אלי יהודה אבני ז"ל, שבעיני היה דמות מופת ומודל לחיקוי בחזונו, להקים חוות סוסים על גבעה מעל הכנרת (ורד הגליל). הוא ביקש שאבוא כמדריך ואעזור לו להוציא טיול רכיבה של 3 ימים עם קבוצת רוכבים אמריקאים. שם נוצר הקשר הראשון עם ביל, שכונה "Wild Bill" (וויליאם) סילברמן, מלוס אנג'לס. ביל, שהיה באמת פרוע, אבל יהודי גאה וחם ואיש עסקים בבסיסו, פנה אלי במהלך הרכיבה ושאל אותי אם הוא היה מביא סוסים לארץ, על איזה גזע הייתי ממליץ. אמרתי לו מיד – סוס אינדיאני ובתרגום מקצועי – אפאלוסה.

ואז, אחרי כמה חודשים קרה הלא יאומן – הגיעה הזמנה וכרטיס טיסה, והנה אני בקליפורניה – בוחר 8 סוסות אפאלוסה, טהורות גזע, וזכר אפאלוסה אחד. הסוסות מורבעות עם סוסי קווטר (אפאלוסה זה גזע פתוח להרבעות של זכר קווטר טורוברד, או ערבי, בתנאי שהאמא אפאלוסה צבעונית, או לחילופין, האבא, זכר אפאלוסה צבעוני, המרביע סוסת קווטר, ערביה, או טורוברד).

ב-1986 הגיעו בטיסה לארץ, ואני הכנסתי אותם לאורווה החדשה שבניתי על ההר. ואז התחיל "להיות מעונן" בגן עדן. האמריקאים, שבבסיסם הם אנשי עסקים, דרשו שאגדל את האפאלוסות באורווה, כלומר עם מזון קנוי (חציר אספסת ותוספות כשצריך). הייתי מודע לזה שאם אני אחזיק את הסוסות בצורה שהם דורשים – אפול כלכלית, שכן המרעה הטבעי שהיה לי אז בשפע בכמה מאות דונמים היה בסיס איתן לחסכון בעלויות האוכל, וגם סיפק תנועה קבועה לסוסים, פריקת עודפי אנרגיה ובריאות נפשית לסוסים ולי.

פירקנו את העסקה, ונשארתי עם אמא אחת (פמפקין), סייח קטן בשם גולן ושתי סייחות (שרי ומתי). מהגרעין הזה הקמתי את עדר האפאלוסות ומעורבי האפאלוסות שעליהם אני רוכב עד היום, כולל סוסי אפאלוסה מעורבים עם סוסי צעד, מה שנקרא היום – ווקאלוסה.

הייתי בעל חוות סוסים, לבד בגולן, שמנסה בכל כוחו לבנות ולהכשיר את החווה על ההר מבחינה סטטטורית. אבל מבחינה מקצועית מצאתי את עצמי "במדבר", זאת למרות קליניקות מקצועיות שלקחתי בהן חלק, שרובן (למעט הקליניקות של ארט גייטון בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90) לא עבדו על טכניקות חשובות בהורסמנשיפ, התבססו בעיקר על שיפור הטכניקות המקצועיות התחרותיות. שם לא מצאתי תשובות לבעיות האמיתיות שנחשפתי אליהן, כמו איך גורמים לסוס באמת לנוע לכיוון שהתכוונתי אליו, למרות שראשו מופנה אבל רגליו הולכות למקום אחר, איך מתמודדים עם פחדים של הסוס, עם סירוב לעצור, פריצות, סירוב לנוע קדימה, התרוממות על 2 רגליים אחוריות, מניעת באקינג, או התמודדות שלי עם איום של הסוס.

כתובנה שלי לפתרון לרוב הבעיות הנ"ל, פיתחתי שיטה ייחודית שקראתי לה בשם Natural  Connection  (חיבור טבעי), המבוססת על תשומת לב עמוקה למבנה השלד של הסוס, לתובנה של הסוס למבוקש ממנו, לשפת הגוף שלו, למבנה הפיזי והרגשי שלו, ולדרך שבה הוא מבין אותנו ושבה אנו יכולים לתקשר איתו הכי טוב. ובעיקר, נותנת מענה לבעיות הכי נוקבות בענייני בטיחות לרוכב שנתקל בו.

ברור שאני לא הראשון ולא האחרון שפיתח תובנות בתחום. אבל בדרך שאני מציע, יש אפיון ייחודי, זו טכניקה שמתאימה לסוסים ברמת אילוף נמוכה ובינונית, אבל יהיה לה ביטוי גם עם סוסים ברמת אילוף גבוהה. הטכניקה בנויה כולה על ידי פלקס (דחיפה כיפוף) של בית הצלעות של הסוס, פעולה שנותנת לו פוזיציה טבעית המאפשרת לו באופן טבעי לבצע בקלות יחסית פנייה לכיוון המבוקש. בגלל זה נבחר בשם של הטכניקה הזאת: "חיבור טבעי" Natural Connection –  

כשהבנתי את מהות התובנה שלי, בערה בי "האש" להראות לכולם, לכל אנשי הסוסים ולכל אוהבי הסוסים, את התובנה האדירה הזאת. אז, בתחילת שנות ה-90, קראתי לתרגיל הכל כך משמעותי הזה בהיגוי ריין-פורסינג – הכרחת הסוס ללכת עם כתיפיו אחרי ראשו, תוך שימוש מדויק בטכניקה הזאת. היום אני קורא לה חיבור טבעי בגלל השימוש במבנה הטבעי של הסוס כדי לאפשר/להבין יותר טוב את המבוקש. התרגיל/הטכניקה הזאת התבררה לי כמשמעותית ביותר באין ספור מצבים שאנו נחשפים אליהם כרוכבים וכמאלפים.

לקחתי גם את "גולן" (סוס שאילפתי לטכניקה ברמה גבוהה) לתחרות "טרייל–קלאס" (וורסיה קודמת ודלה יותר למה שאנו קוראים היום "קאובוי אקסטרים רייס") – והדגמתי את יכולתה של הטכניקה לגרום לסוס שאולף על ידי, לעבור את כל המכשולים בהצלחה גדולה. רכבתי על גולן ועם צוות החווה, וחצינו את הארץ לאורכה כשאני רוכב רק בטכניקה של הנאטוראל קונקשן וללא מתג, ראשית בית, חבל סביב לצוואר, או כל אמצעי עזר אחר. (דבר דומה עשיתי עם הסוס שון ב-2007 עם חברים, כשאני רוכב עליו ללא שום ציוד עזר על ראשו או צווארו).

בשנות ה-90, עשיתי כל שביכולתי להתפרנס מהענף הקשה הזה שנקרא – גידול סוסים ולימוד תקשורת אילוף ורכיבה. "בערה בי האש" להדגים את הטכניקה של הנאטוראל קונקשן (אז קראתי לזה ריין פורסינג) ולתת ביטוי לרכיבה של רוכבים מהגולן. ואז הקמתי את "עוד 5 דקות.. – רודיאו רמות". הרודיאו שפעל לפרק זמן קצוב גם בחווה, וגם במסע נודד של מופעי רודיאו שכלל תפיסת עגלים בלסו – רופינג, פנינג, ותחרויות מהירות של הצוות המקצועי. 

הם אכן היו מקצוענים (ומהפחד שאשכח מי מהם – איני מציין שמות, אבל אלו מאנשי הסוסים המרכזיים בארץ). היה מלהיב, וכלל אפילו רכיבה על פרה טובת לב, שכשמתחנו לה רצועה (בפלנק) קפצה ברודיאו כיאות לשמה – "קריז". וגם אני על גולן בהצגת תקשורת עם סוסים.

ברור לי כיום שמבחינה הדגמה מקצועית לתיאוריה שמאחורי טכניקת הנאטוראל קונקשן על פי תפיסתי – חציית הארץ על שני סוסים שונים ללא מושכות, והופעות ללא מושכות ברודיאו רמות, אלו הישגים מקצועיים גדולים. אבל חינוכית, ותרגום מקצועי של טכניקת הנאטוראל קונקשן לרכיבה יומיומית, ברור שאנו חייבים (!!) במושכות לתיקונים ולחירום.

ב-1994, הוסמכתי כמדריך לרכיבה מערבית וכמדריך לרכיבת טיולי שטח (recreational riding), על ידי הארגון האמריקאי להסמכת מדריכי רכיבה, הARCIP

הבנתי שלא אוכל להתפרנס מחוות רכיבה בגולן (תוך כדי הקמת חוות סוסים על ההר – הר הלביאה, על כל המשתמע מכך), ועלי למצוא עבודה עם הסוסים באזור המרכז.

ולכן התחלתי ללמד במכללה לחינוך גופני ולספורט בווינגייט. המליץ עלי מדריך במכללה, שאול זיו ז"ל (שגם היה בעבר מפקד שייטת 13). וכך, בשנים 1990–2017, ניהלתי את מרכז האילוף והרכיבה של המכללה לחינוך גופני ולספורט בוינגייט, שבמסגרתו הסמכתי מאות רבות של תלמידים כמורים לרכיבה, ואחרי כניסת חוק הספורט לתוקפו – כמדריכי רכיבה.

מצאתי את עצמי מסיע עם משאית כל שבוע, פעם או פעמיים בשבוע, 13 סוסים לווינגייט ומלמד עליהם רכיבה ואת הקורסים הנ"ל. אחרי כמה שנים חברתי לחבר נפש שלי, גלעד בן דויד, בעל חוות "רוכבים בטבע" שבשדי חמד. מכרתי לו חלק מהסוסים, ונסעתי אליו (הפעם בפרייבט) כדי לבצע את הקורסים על הסוסים האלו. המשכנו ביחד שנים ארוכות, עד לגמר עבודתי עם המכללה לחינוך גופני ב-2017.

בקורסי המדריכים שהעברתי, לימדתי בעיקר על פי הסילבוס של ההתאחדות ומנהל הספורט. ברור לי שחלק מהנלמד מנוגד למה שאני מלמד כיום, כי הם טכניקות תחרותיות ש"לא מחזיקות מים" (דוגמת, נק ריינינג, אחיזת משכות ולא מעט תרגילים אחרים). אחרי כניסת חוק הספורט לתוקף, ראוי לאזכר שאחרי מאבק משפטי שניהלתי נגד התאחדות ומינהל הספורט (שמנעו את כניסתי לקורס מאמנים), הצטרפתי לקורס מאמנים של ההתאחדות, שבמסגרתו הוסמכתי גם כמאמן מטעמם.

בשנת 2020 (בעיצומה של הקורונה), שלחתי לבחורה מרשימה שחצתה את ארצות הברית פעמיים ועוד טיולי שטח רבים באין ספור מדינות בארה"ב, בקשה לבחור לי 3 סוסים על פי בוחן שאשלח לה. זה בוחן של מהירויות הקליטה (המרחק בין ההתניה לתגובה), הסרטים על בוחן זה מופיעים כאן באתר בסרטונים. גיליאן (זה שם הבחורה) בחרה לי 3 סוסים: ניק קווטר הורס, שקראתי לו – ניק הנקניק; קווטר עם תוצאות מצוינות בבוחן; וצ'כטה – שקראתי לה שכטה – סוסת מוסטנג (שנתפסה בעדר פראי בקליפורניה); ומיוט, פיינט חזק.

הייתי מתוכנן לחצות את ארצות הברית וכמובן שבחרתי לאמן את ניק הנקניק, שהצטיין במבחני מהירות הקליטה ששלחתי. טסתי ב-2020 כשמטרתי לאמן את ניק (הנקניק) לנאטוראל קונקשן בוורסיה הכי מתקדמת של הטכניקה, וורסיה של רכיבה (שמיועדת אצלי להדגמות בלבד במגרש) שהיא רכיבה רק עם שפת גוף תוך שימוש מינימלי בקול וברגליים/דורבנות.

ניק קלט את החומר במהירות הבזק (אכן המבחנים הצדיקו את עצמם), ומצאתי את עצמי רוכב באזור קסום בשם "טופנגה", אזור טבעי פראי הצמוד ללוס אנג'לס. באחת הרכיבות דרכתי על משהו (אולי חפירה של סנאי או משהו אחר), הסוס קפץ לגובה והעיף אותי תוך שאני נוחת על ראשי ועל הצלעות. נגרר כנראה (כי זמנית איבדתי את ההכרה), והדבר הבא שאני זוכר זה את הטוק-טוק של אחראית האורווה שפינתה אותי למסוק, שהטיס אותי לבית חולים ב-L.A. יצאתי משם אחרי 3 ימים, עם תפרים בראש, כמה צלעות שבורות, ואגו מרוסק.

החלטתי לנסות ולהגשים חלק מהחלום. קראתי לחבר נפש שלי – גלעד בן דוד מהחווה בשדי חמד, שהיה מתוכנן לחצות איתי את ארצות הברית, להגיע ולנסות מה אפשר להוציא מתוכניותינו במצבי. גלעד הגיע, עשינו מבחן רכיבה קצר וראיתי שאיכשהו, אני מסוגל לרכוב. בינתיים התברר שבגלל הקורונה המסלול המתוכנן, (PCT הפסיפיק קרסט טרייל) בקליפורניה, סגור בגלל הקורונה. נסענו לוואיומינג ואחר כך לקולורדו כדי לנסות לעשות לפחות חלק מהמסלול המרכזי החוצה את ארצות הברית (ה-CDT – הקונטיננטל דוויד טרייל .) 

אחרי שרכבנו כשבועיים במסלולים יפים במיוחד, חזרנו לארץ.

החל מ 2021 מתקיימים אצלי מפגשים של קבוצות פוסט טראומטיים במפגשים המשולבים ברכיבת שטח,
והחל מ 2023 אנחנו חלק מעמותת ״עטלף״ שלקחה על עצמה את הטיפול בנושא.